משה בא לבני ישראל עם בשורה מדהימה – הם עומדים לצאת ממצרים, סוף סוף יזכו לחופשי, ובמקום שמחה והתרגשות, הם לא שמעו לו "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הסיפור הזה לא רק היסטורי – הוא מסר רוחני חשוב.
במובן הקבלי, מצרים היא סמל לשעבוד פנימי – לא רק שעבוד פיזי, אלא גם נפשי ורוחני. מצרים מייצגת את החומריות, את הכוחות האנוכיים והיצריים שבתוכנו, שמעכבים את הנשמה מלהתפתח. יציאת מצרים היא בעצם תהליך של גאולה פנימית – יציאה מעבדות רוחנית לחירות נפשית.
העובדה שבני ישראל לא שמעו למשה קשורה לכך שהם היו "מכוסים" בהסתר פנימי, לא יכולים לקלוט את הבשורה הגדולה. כל מכה על מצרים, אם נבין אותה דרך עין קבלית, היא תיקון לנשמה – כל מכה מסירה קליפה ומביאה את האדם שלב נוסף של גאולה רוחנית. כך, יציאת מצרים לא רק מסמלת את השחרור הפיזי, אלא את השחרור הפנימי וההשתחררות מהשעבוד של היצרים וההסחות דעת.
גם פרעה, שמסמל את הכוחות האנוכיים שבתוכנו, מתעקש לא לשחרר את בני ישראל – ההתנגדות הזו היא תהליך פנימי, שבו האגו מונע מאיתנו את השחרור הרוחני. הדרך לגאולה דורשת מאבק פנימי, תהליך של שינוי שמתחיל בצעד קטן, אך יש בו מאבק מתמשך עם הכוחות המונעים את ההתפתחות הרוחנית.
המסר של יציאת מצרים בעידן המודרני הוא ברור: אנחנו לא תמיד מבינים כמה אנחנו משועבדים – לא בהכרח בצורה פיזית, אלא נפשית ורוחנית. החיים המודרניים שואבים אותנו, והמון פעמים אנחנו לא שמים לב. הדרך לגאולה דורשת הרמת עיניים מהמסך, שמירה על קשרים אמיתיים עם הסובלים אותנו, והתמקדות במימד הרוחני שלנו. כך, נוכל לצאת מהשעבוד ולהגיע לחירות פנימית, אל "הארץ המובטחת" של חיים מלאים, משמעותיים ומחוברים.
מאת ליאת עובד מאמנת נשים