בפרשת יתרו, משה עומד בפני אתגר ניהולי עצום. יתרו, חותנו, רואה את משה יושב כל היום ושופט את העם, ומציע לו הצעה מפתיעה: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תנבול – גם אתה, גם העם הזה אשר עמך." יתרו מבין דבר עמוק – אתה לא יכול לעשות הכל לבד. למרות שאתה נמצא בדרגה רוחנית גבוהה ואלוהים מסר לך את כל המצוות, אם תמשיך כך, אתה תישחק, והעם שלך גם יישחק.
המסר של יתרו הוא הרבה יותר ממסמך ניהולי. הוא עוסק בהבנה שאנחנו לא יכולים להרים הכל לבד. צריך לדעת להאציל סמכויות ולבקש עזרה, גם אם זה לא תמיד נראה בדיוק כמו שאנחנו רוצים. כשאנחנו מנסות לעשות הכל בעצמנו – אנחנו מתעייפים, כועסים ומתוסכלים, והמחיר לא יהיה רק שלנו – הוא ישפיע על הסביבה הקרובה לנו: על בני הזוג, הילדים, כל מי שסובב אותנו. כשאנחנו לא במיטבנו, גם הם לא יהיו.
משה בוחר להקשיב לחותנו, "וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר". זו לא רק החלטה ניהולית – זו ההבנה שהחיים דורשים איזון, ושאין שום בושה בבקשת עזרה ובחלוקתה של העומס. ההקשבה של משה מציינת את הצעד הראשון לעבר שמירה על בריאות נפשית וגופנית, ואת החשיבות של עבודה צוותית.
אם נלמד את השיעור הזה בחיים שלנו – נוכל למנוע את ההתמוטטות האישית והמשפחתית, ולהימנע מהכעסים והתסכולים שיכולים להיווצר כשננסה לשלוט בכל.
מאת: ליאת עובד מאמנת נשים
