בפרשת השבוע, 'תצוה', אנו פוגשים במצוות קורבן התמיד: "אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם" (שמות כט, לט). מצווה זו, הדורשת הקרבת כבש בבוקר וכבש בערב, מייצגת עיקרון יסודי בחיים היהודיים – כוחם של מעשים קבועים בחיינו.
הרמב"ן מדגיש את חשיבותו של קורבן התמיד כאשר הוא כותב שזוהי "עבודה תמידית לדורות", ומפרשים רבים רואים בה את אבן היסוד של עבודת המקדש כולה. יש בכך לימוד עמוק על הטבע האנושי – דווקא הפעולות היומיומיות, השגרתיות לכאורה, הן אלו שמעניקות יציבות ומשמעות לחיינו.
משברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים. אירועים טרגיים, אובדן, מחלה, שינויים דרמטיים, ואפילו אירועים חיוביים כמו לידה או נישואין, יכולים לערער את יסודות קיומנו. ברגעים אלה, כשהכול נראה מעורער ובלתי יציב, המעשים הקבועים והשגרתיים מתגלים כעוגן הצלה.
כפי שמלמד אותנו הרב סולוביצ'יק בספרו "איש ההלכה", ההלכה היהודית, על פעולותיה הסדורות והקבועות, מעניקה לאדם מסגרת יציבה בעולם של תהפוכות. "בעולם של כאוס," כותב הרב, "ההלכה יוצרת סדר."
סיפוריהם המרגשים של החטופים ששבו מהשבי מדגימים עיקרון זה באופן מרטיט. בתוך החשכה העמוקה ביותר, כשנלקחו מכל מה שהכירו, היו אלו דווקא הפעולות הפשוטות והשגרתיות – אמירת "שמע ישראל" בכל בוקר, ציון החגים בדרך כלשהי, ספירת הימים – שהעניקו להם כוח להמשיך. מעשים אלו הפכו למעין חבל הצלה אל העצמי, אל הזהות, אל המשמעות.
בספרו "האדם מחפש משמעות", מתאר ויקטור פרנקל כיצד אסירים במחנות הריכוז שהצליחו לשמור על סדר יום קבוע, אפילו בתנאים הקשים ביותר, שמרו על צלם אנוש וכוח נפשי. הפעולות הקטנות, החוזרות על עצמן, היו אלו שנתנו משמעות בתוך התוהו.
גם בחיי היומיום, בעידן של חוסר ודאות ושינויים מהירים, העוגנים הקבועים שאנו מייסדים בחיינו – אם זה תפילה יומית, פעילות גופנית סדירה, זמן איכות עם המשפחה, או כל פעולה אחרת שמחברת אותנו לערכינו – הם אלה שמחזיקים אותנו ומונעים מאיתנו להיסחף בזרם.
התורה מלמדת אותנו, דרך קורבן התמיד, שכוחם של מעשים קטנים וקבועים הוא עצום. בעולם שבו הכול משתנה, היכולת לייצר עוגנים של קביעות היא מתנה. פעולות אלו, שבשגרה עלולות להיראות כמשעממות או חסרות משמעות, הן בדיוק אלו שיתגלו כמצילות חיים ברגעי משבר.
כדברי המדרש (תנחומא, צו): "אין גדול לפני הקב"ה יותר מהתמידין" – אין דבר גדול יותר מהפעולות התמידיות, היומיומיות, המחברות אותנו לעצמנו, לאחרים, ולמקור החיים.
מאת: ליאת עובד מאמנת נשים
